Bedrock AgentCore מוסיף privileged mode: agents יכולים להריץ containers מקוננים

agents שעושים הנדסת תוכנה אמיתית נתקעים שוב ושוב באותו קיר: ה-sandbox. מיגרציה של codebase או הרצת חבילת בדיקות אינטגרציה דורשות לא פעם התקנה של חבילות מערכת, קימפול של toolchain מותאם, או הרמת שירותים תלויים כמו PostgreSQL ו-Redis בקונטיינרים. runtime סגור רגיל חוסם את כל זה. העדכון של AWS מוסיף ל-AgentCore מצב privileged, באישור מפורש בלבד, כך שה-agent יכול לבצע פעולות ברמת המערכת ולנהל קונטיינרים מקוננים בתוך session.
מה שהופך את זה לסביר הוא מודל הבידוד. ההרשאות המורחבות חלות רק בתוך session בודד, וכל session רץ על instance ייעודי של EC2, כך ש-agent שמשתולל או נפרץ לא יכול להגיע ללקוחות או ל-sessions אחרים. זה משלים את Nitro Sandboxes ש-Matt Wood הציג לאחרונה, שנותנים לפודים, למשימות ול-VMs קלים בידוד ברמת החומרה עבור קוד שנוצר על ידי מודל, ואת AWS Emulator לבדיקות מקומיות מול ה-APIs של AWS.
בתמונה הרחבה, AWS מרכיבה את ה-stack השלם ביותר בין העננים לתשתית agents:
- AgentCore Memory עם שמירה של עד 10 שנים;
- תשלומי x402;
- OpenSearch Memory ב-GA;
- ועכשיו runtime עם הרשאות privileged.
הארכיטקטורה של Cognition, שמריצה את Devin על EC2 Mac, מראה את אותו כיוון: לתת ל-agents מכונה שלמה. המתחרים, כמו Agent Engine של Google וה-runtimes של Azure, מציעים הרצה ב-sandbox אבל שמרניים יותר בהרשאות. מצד שני, מצב privileged מגדיל את רדיוס הנזק בתוך ה-session: מתקפות supply chain דרך חבילות מותקנות, חשיפת credentials ועלויות שבורחות בגלל עומסים מקוננים נעשים סבירים יותר. מסלול האבטחה ב-re:Invent, שכולו סביב governance של agents אוטונומיים, מרמז ש-AWS מודעת לזה. צוותים צריכים לשלב את המצב הזה עם IAM roles הדוקים ובקרות egress.